בו אני נלחמת ביובש ובנשירה ומגלה שאני בעצם לא שונאת סלק.

ממש לפי הספר, כארבעה חודשים אחרי הלידה התחלתי להשיר גושי שיער בכל הבית. אחרי כל סירוק, חפיפה או מגע אקראי בשער נשארתי עם ערימת שיערות ביד או על המברשת, בכמות שמספיקה לסריגת סוודר לכלבלב צ'יוואוה בגודל ממוצע. זה היה מלחיץ, כי למרות שהשער של אימא שלי עדיין מלא יש נשים במשפחה שלי ששערן הפך לדליל מאוד בגיל מבוגר. זו גם אחת הסיבות שבגללן אני חוששת מהחלקות  למיניהן. החלטתי לטפל בנשירה בכמה מישורים במקביל. את חומרי הניקוי והעיצוב החלפתי בכאלה טבעיים, וכרגע אני אוהבת מאוד את המסיכה של עומר הגליל, שמצליחה לעצב גם תלתלים מרדניים ויש לה ריח חזק ומהמם של לוונדר ורוזמרין. הסתפרתי כדי שהשער יהיה פחות כבד והחלפתי את המברשת ב-Wet Brush שאמורה להיות עדינה מאוד ולא לתלוש שיערות. הייתי סקפטית כי היא נראית כמו המברשות הפשוטות של ילדותי שתמיד היו נופלים להן הגולגולים בקצה והן התחילו לשרוט אבל היא הפתיעה אותי לטובה. היא לא מכאיבה בכלל, אפילו לשער סבוך ועבה כמו זה שלי, ולא תולשת שערות. ובינתיים כל הגולגולים נותרו במקומם.
למרות האפקטיביות של השינויים הקוסמטיים אני מרגישה שהשינוי המשמעותי יותר היה התזונתי. אחרי תקופת הזנחה חזרתי לקחת את הוויטמינים לנשים מניקות והתחלנו להזמין הביתה סל ירקות אורגניים בכל שבוע. אני ממליצה מאוד על זה של משק חביביאן. הם שולחים גם מתכונים כדי שתדעו מה אפשר לעשות בירקות הפחות שגרתיים וזה נחמד למי שרוצה לגוון את התפריט שלו ולצאת מאזור הנוחות של הירקות שכבר מכירים וקונים מתוך הרגל.
ההנקה מייבשת מאוד את העור, ולמרות שניסיתי להמשיך בשגרת הטיפוח שלי כרגיל הרגשתי שהעור שלי נראה זוועה למרות שלא בדיוק הבנתי למה, עד שבחוסר טאקט משווע תפסה אותי דיילת סופר פארם אסרטיבית והכריזה שהעור שלי יבש עם סימני גיל ראשונים ומיד שלפה קרם ב-300 שקלים ש"אני חייבת". אמרתי לה שאחשוב על זה והמשכתי להסתובב ולבדוק. בסוף, גם בגלל הפרשי המחירים וגם בגלל שאני מעדיפה מוצרים כמה שיותר טבעיים החלטתי לנסות את קרם הרימונים של הימלאיה שעולה 90 שקלים בבית המרקחת הקרוב אלי. אני לא יודעת מה מצב הקמטוטים וסימני הגיל אבל תחושת היובש עברה מיד, הקרם נספג מהר ומרקמו ענוג ומרענן והוא לא גרם להתפרצות חצ'קונים, שזה כבר יתרון שלו על רוב הקרמים שניסיתי.