יום שלישי, 28 בינואר 2014

ראמונס בבית הכנסת או עוד פוסט על החתונה שלי

אתמול עומר ביקש להסתכל על תמונות, אז הראינו לו תמונות מהחתונה והוא שאל שאלות על האנשים בתמונות. בגלל מצב משפחתי לא פשוט, התשובה לחלק מהשאלות האלה הייתה "זה מסובך מדי." יש קשרים שמביאים אתם שק של בלגן ועגמת נפש, ואני מעדיפה לסחוב את המינימום האפשרי של שניהם בגלל שאני אוהבת את החיים שלי פשוטים, נעימים ונטולי דרמה. (כן, אנשים שמכירים אותי אישית, אני שומעת אתכם מצחקקים מתחת לשפם. טוב, אני מכורה לדרמה, אבל תלוי מאיזה סוג.) בכל אופן, כשהוא יגדל הוא ישמע הכל ויוכל להחליט בעצמו אם הקשרים האלה מתאימים לו. 
אני זוכרת שהבעלים של בית הכנסת התלונן על המוזיקה, אבל כמה פעמים בחיים כבר יש לך הזדמנות להשמיע ראמונס בבית כנסת? רק בשביל זה היה שווה לערוך חתונה יהודית. למרות שהייתי מחליפה את זה בחוף ים בקפריסין בלי לחשוב פעמיים. בית הכנסת היה 5 דקות הליכה מהבית שלנו ובכל זאת התעקשו להסיע אותנו. גם קיבלנו שטיח אדום שלא שילמנו עליו, כנראה בגלל שמישהו התעצל לגלגל אותו אחרי חתונה אחרת. את הצ'קים והמתנות שלחנו עם ההורים כי המחשבה על ערב של פתיחת צ'קים מיד אחרי החתונה עשתה לי צמרמורת אבל אני גרועה בלהתאפק.
בכל אופן, שמרנו על זה מצומצם ומינימליסטי כשנגיעת הקיטש היחידה הייתה מזרקת השוקולד. שנינו מסכימים שהיו בחיים המשותפים שלנו שינויים הרבה יותר דרמטיים מהחתונה. המעבר לגור יחד היה רגע כזה וגם הלידה של עומר, אבל זו הייתה מסיבה ואנחנו היינו המרכז שלה וזה היה נחמד כי הצלחנו לשמור על האישיות והנגיעה האישית שלנו בתוך תעשייה שלרוב מייצרת שכפולים מדכדכים. נהייתי קצת נוסטלגית מכל התמונות האלה, כך שאתם קיבלתם עוד פוסט על החתונה שלי ולי היה תירוץ להעלות תמונות שלי עם פן ואיפור מושלם. 
אני נראית מרוצה. דוד נראה קצת מסכן, לא?



אני כמעט מגיעה לדוד לכתף וגם זה על עקבים



כן, זו החתונה שלי ואני אוכלת.

כבר אמרתי שהייתה מזרקת שוקולד?





יום ראשון, 26 בינואר 2014

יש בגדי הריון שמחים

אני לא יודעת אם כבר כתבתי כמה אני שונאת להיות בהריון. לשמחתי השליש הראשון האיום כבר מאחורי והבחילות והעייפות חלפו איתו והשאירו אותי עם כרס בירה חיננית וצרבת. בשביל להתמודד עם הצרבת אני צריכה לוותר על כל מה שטעים בערך, כמו עגבניות, שום, שוקולד, פירות חמוצים, תה ולא מעט תבלינים. כדי להתמודד עם הכרס אני צריכה לעשות קניות, שזה כבר הרבה יותר משמח. רוב מה קניתי הם הדברים הפרקטיים. בגזרת המכנסיים אני רוכשת תיעוב עז לרצועת הגומי האיומה שאמורה להימתח על הבטן ולכן חיפשתי מכנסיים שיושבים מתחת לבטן אבל לא נמוכים מדי מאחורה. באמבריא בשדרות רוטשילד מצאתי מכנסיים מושלמים של נפתול, מעצבת ישראלית שכבר הרבה לפני ההריון התאהבתי בדברים שלה. מדדתי שם גם מכנסיים מנומרים שהיו חמודים ואני עדיין מתלבטת אם לרכוש. אמבריא היא מקום שמרכז סדנאות שקשורות בהריון וחנות שמחזיקה מבחר נאה של מעצבות מקומיות (אני לא יודעת למה רוב מי שמתעסק בבגדי הריון הן נשים. אני לא מצליחה לחשוב אפילו על מעצב אחד כזה.) ומגוון רחב של סגנונות. רוב הנשים, גם אלה שרוצות בגדים רכים ונשיים יותר וגם אלה בעלות הטעם האורבני המינימליסטי יותר ימצאו שם את מקומן. לצערי, למרות שהם מחזיקים פריטים של אבישג ארבל, דווקא השמלה השחורה המתנפנפת מהקולקציה שהיא עיצבה עם דורין אטיאס  לא הייתה שם. אני עדיין שוקלת לחפש אותה בחנות המעצבת בבאזל אבל מתעצלת להגיע עד לשם. 
שמלת בייסיק מושלמת של Ima
דנה, הבעלים של Ima, שהוא מותג קטן וחמדמד של בגדי בייסיק איכותיים ומהנים, ערכה מכירה בסוף השבוע בסטודיו שלה בבעלי המלאכה. רכשתי אצלה שמלה, מכנסיים ארוכים, 2 זוגות של מכנסיים קצרים (חאקי וג'ינס) וחולצת פסים בפחות מחמש מאות שקלים. ההנחות מהמכירה שלה ממשיכות בינתיים. עכשיו כשמלאכת ההתלבשות בבוקר כבר לא מכניסה אותי לדיכאון קליני, חוזרת אלי לאט לאט ההנאה מבגדים ומאופנה.
שמלה שחורה מתנפנפת של אבישג ארבל.


אני עם כרס, חולצה של Ima ומכנסיים של נפתול. הפרצוף המבואס הוא בגלל הצרבת.



יום רביעי, 1 בינואר 2014

בושם, אבק, דובדבנים

 תמיד כיף לגלות שעוד מישהו חולק איתך הפרעה. אז מסתבר שהאובססיה שלי לבשמים בריח של דברים היא לא רק שלי אלא גם של חברת דמטר, מותג בישום מעניין על גבול הביזארי שמפיק ניחוחות כמו בית לוויות, ספרים בכריכה רכה, לובסטר ואבק. חלק מהריחות מקובלים יותר, כמו פרחים, אגוזים, קוקטיילים, עוגות וממתקים (ומי לא חלם אף פעם להריח כמו דובדבנים מצופים בשוקולד?) וחלק נחשבים ללא נעימים במיוחד כמו תולעים, דבק וגומי. אין לי מושג מי הבן אדם שירצה להריח כמו לובסטר או סושי או אפילו כמו שעוות דבורים או בצק משחק אבל חלק מהריחות של דמטר נשמעים חלומיים. בושם גחליליות, אח בוערת, גשם  או סופת רעמים. בספורה נתקלתי בריחות הפחות מאתגרים של דמטר ואני לא זוכרת שהם הרשימו אותי. אני זוכרת שחשבתי שהביצוע לא טוב מספיק ושהריחות סינתטיים. ועדיין, משמח אותי שמותג כזה קיים ושאם באמת נרצה נוכל כולנו להדיף ריחות של ספרים, אדמה ומים קדושים. (איזה ריח יש למים קדושים? במה הם שונים ממים רגילים? אם תגלו תספרו לי בבקשה).