יום חמישי, 25 ביולי 2013

שתי שמלות כותנה מודפסות ומובטלת

עוד מעט יש לי ראיון לעבודה שנשמעת לי חלומית. היא תדרוש ממני יותר זמן ולבוש יותר רשמי אבל אם אקבל אותה נראה לי שאהנה ממנה נורא. אני חושבת שקוד הלבוש שהייתי מכוונת אליו הוא תמהיל עדין של שיק בוהמייני נינוח עם קמצוץ של אלגנטיות. מאחר שאינני מיחידות הסגולה ששולפות לוקים כאלה מהשרוול בלי להזיע אני מכוונת נמוך יותר, ל"קצת פחות מטונפת, קצת יותר ארוזה" ומסתפקת בזה. בינתיים אלה השמלות שאני חושבת שיהיו שמלות הריאיונות שלי בזמן הקרוב. הבורדו של אילנית שמיע עברה קצת התאמות שלי. העדפתי אותה סגורה אז הורדתי לה את הכפתורים וחיברתי את הפרונט ואני יותר אוהבת אותה מאז. הסגולה צהובה מאמה ואני מאוהבת בה לגמרי. היא כל כך אני. גם בהדפס הגיאומטרי ובצבעים המנוגדים וגם הגיזרה השמרנית אבל לא באמת. היא מושלמת בעייני.
הצטלמתי בלי איפור, אז תאלצו לסלוח לי על הבלגן בפרצוף. השרשרת שאני עונדת היא לב האוריגמי של שלומית אופיר שקיבלתי מדוד. זה הלב הראשון שקיבלתי והוא כיפי ולא קיטשי. במקביל לחיפושי העבודה התחלתי גם לעבוד עם אמא שלי על פרוייקט שהיא מדברת עליו כבר שנים ורוצה שאאייר לה אותו. היא לקוחה קשה שכל הזמן משנה את דעתה וכבר כמעט שנפרדנו בגלל שיטות העבודה שלה, אבל אנחנו נותנות לזה עוד צ'אנס. קשה לעבוד עם משפחה. נראה לי שאם היא הייתה לקוחה רגילה הכל היה הרבה יותר קל. 
לעומר יש יום הולדת שנתיים בעוד שבוע ואני עושה נסיונות אפייה לעוגת יום הולדת לגן. היום עשיתי שוקולד ושמנת חמוצה. יצא טעים. אני חושבת שהוא יקבל מאיתנו ערכת תופים, כי הוא מאוד אוהב מוזיקה ומתופף על הכל בערך. אני מקווה שהשכנים לא יזרקו אותנו מהבית. ימי הולדת זה מרגש.  
אז מה חשבתם על השמלות? 
*עידכון: בדקתי והשמלה מאמה עשויה מויסקוזה ולא מכותנה








יום שני, 15 ביולי 2013

אוברולים קוקטיים ושמלות פרחוניות

בדרך לפסיכולוג שלי אני תמיד עוברת בין חנויות בגדים ועוצרת למדידות. אני מקדימה כרונית ומנסה למתן את התכונה הזו בכך שאגרום לעצמי להתעכב בדרך כמה שיותר. חוץ מהצילום הראשון והאחרון כולם נעשו בפלאשבאק בסנטר, החנות שבזמן האחרון הכי עונה לצרכים הרגשיים שלי, שכרגע אפשר להגדיר אותם כאינפנטיליזם מקושקש. הרבה אוברולים קצרצרים ושמלות פרחוניות, שורטים וחולצות צבעוניות. את השמלה אתה יצאתי דווקא יש לי בערך שנה ממכירה ביתית שהגעתי אליה דרך שלט ברחוב. היא שמלת הכמעט מקסי הכמעט יחידה שלי. הגובה שלי הוא 153 ס"מ ואני לא דקיקה ולכן מקסי לרוב לא עושה עמי חסד, אבל בזו יש משהו שהוא גם מאוד נשי וגם גראנג'י ואני מאוד אוהבת אותה. 
אני מצולמת בלי איפור. זה לא קורה הרבה, זה לא נראה טוב במיוחד, אבל זה משהו שעובר עלי בזמן האחרון. כנראה שזה החום. שנים השתמשתי בדאבל וור של אסתי לאודר ופתאום אני מסתפקת בקרם לחות עם מעט גוון או במייק אפ מינרלי של גאיה, שהכיסוי שלו מקסים אבל העמידות שלו בקאנטים. לפני שבוע יצאתי בערב לאנשהו ושמתי את הדאבל וור וממש היה לי קשה להסתכל על עצמי. הוא נראה לי פתאום כל כך כבד. 
אני אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שמדדתי ובכלל. אני חושבת שאני צריכה למצוא חברה חדשה שתצבוט אותי בכל פעם שאשתמש בשילוב המלים "אוברול קוקטי". אוברול הוא מהפריטים הפחות קוקטיים שקיימים, ובכל זאת לי הם גורמים להרגיש כזו. אני חושבת שמצאתי את הבושם הבא שלי אבל אצטרך לנסות אותו עוד כמה פעמים לפני שאחליט. אסנס של נרסיסו רודריגז. גם בפלאואר של קנזו התאהבתי אבל דוד חושב שהוא מגעיל.



אייטיז לפנים

שמלה פסיכדלית

אוברול קוקטי שבסוף רכשתי

קצת חבל לי שלא לקחתי אותו. אולי אחזור בשבילו מחר. התמונה יצאה גרועה



הנעליים החדשות שלי מטופ שופ. עלו שישים שקלים בערך בסוף עונה ואני אוהבת אותן כל כך




יום שלישי, 2 ביולי 2013

מחשבות לתקופת המתנה

המון זמן לא כתבתי פה. הייתה לי תקופה קצת מלחיצה. אני כרגע בחיפושי עבודה, שזה נורא מתסכל. סיימתי את הקורס, יש לי התחלה של תיק עבודות (אתם מוזמנים להציץ בו) ושלחתי קורות חיים להמון מקומות ועכשיו אני פשוט מחכה שיחזרו אלי. אני שונאת לחכות. זה מתנגש לי עם ה-ADD. דחיית סיפוקים וכאלה. השער שלי נתקע במין אורך ביניים מעצבן. הוא כבר התחיל להציק לי, להסתבך בדברים ולהיות חם וכבד והוא אפילו לא ארוך. ארוכות שיער, איך אתן סובלות את זה? בא לי כבר לצאת לעבוד. אני רוצה להתלבש בשביל אנשים מבוגרים ולא רק כדי לקחת את הילד לגן. לעבוד מהבית זה נחמד אבל לאנשים כמוני חוסר מסגרת גורם לעשות שטויות כמו לשרוף ימים שלמים בדיונים פייסבוקיים על מגדר ופמיניזם תוך כדי פיצוץ סוכריות בקנדי קראש. 
ביום חמישי חברה אהובה עושה ערב ספרותי ותערוכה בחנות הספרים סיפור פשוט. אני מתרגשת בשבילה. היא אמנית וצורפת מוכשרת שלמדה בבצלאל ועכשיו היא עשתה פרויקט בהשראת סיפורים קצרצרים של אלכס אפשטיין. נראה לי שיהיה מעניין. עומר בן שנתיים וכבר יש לו הומור שחור. המשחק האהוב עליו עכשיו הוא "אימא רואה ג'וק." הוא ודוד מחקים אותי צווחת ובורחת מג'וקים ומתפוצצים מצחוק. זה די חמוד. 
השמלה שאני לובשת בתמונות היא מפלאשבק, חנות הוינטאג' החדשה יחסית בדיזינגוף סנטר. יש בה מבחר די גדול ותמיד אני מוצאת בה דברים שאני רוצה. היא מסודרת קצת כמו חנויות יד שנייה שראיתי בחו"ל. דווקא את הבגדים המשופצים שם אני פחות אוהבת. לעצב מחדש אמור להיות קצת יותר מלגזור שרוולים ולהוסיף גומי במותניים. 
התגעגעתי לבלוג ולקוראים וחשבתי עליכם המון אבל חסרו לי האנרגיות לשבת ולכתוב או לצלם. אני מקווה לחזור לזה עכשיו. 

השמלה מפלאשבק

הנעליים מטופשופ