יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

Working class anti-hero

אני אוהבת עונות מעבר. הן מאוד מגוונות מבחינת אופציות הלבוש, ונגמרות לפני שהן מספיקות להימאס. בימים האחרונים הלבוש המועדף עלי הן סניקרס גבוהות של ארו עם שמלה. הן נקנו עם השוברים שהיו לשופרא לפני שבועיים ומאז לא מתחשק לי להוריד אותן. הן נוחות, ורסטיליות, קצת טינאייג'ריות אבל עדיין קלאסיות ובינתיים שילבתי אותן עם מכנסי בד שחורות, ג'ינס צמוד, שמלות ומכנסיים קצרים ועם הכל הן עבדו לי טוב והוסיפו עניין ונגיעה של חיספוס. 
התחדשות נוספת מאתמול היא מגהץ הקיטור החדש שלי. עד עכשיו עבדתי עם מגהץ אדים זול ומטפטף שהייתרון היחיד שלו היה שממש קשה לחטוף ממנו כוויה. המגהץ החדש הוא כלי עבודה רציני וכבר הספקתי לשפץ איתו שתי שמלות אתמול. אחת היא שמלת הג'ינס של חגית טסה שקיבלתי. קרובי משפחה וחברים יודעים שאני תמיד שמחה לקבל את הבגדים שהם כבר לא לובשים. היא היתה גדולה עלי אז הקטנתי אותה. עוד לא החלטתי אם להשאיר את השרוולים אז בינתיים הם נשארים. השניה היא שמלת וינטאג' אפורה מנוקדת ששיניתי לה את קו המחשוף, הורדתי לה את השרוולים והוספתי לה גומי. אני שוקלת להוסיף סרט שחור שיתן קונטורים מודגשים למרות שהיא יפה גם ככה. עשיתי לה סרט אלכסון משאריות השרוולים שהורדתי בעזרת המגהץ החדש והמהמם. הוא נראה תמים וסגול וחמוד, אבל כבר חטפתי ממנו כוויה קטנה.  
את שמלת הג'ינס המחודשת לבשתי היום לביטוח לאומי ולשכת התעסוקה, עדיין ברדיפה אחרי הזכאות לקורס. היא שמלת פועלת מבד פועלים ולכן נראתה לי הולמת איכשהו את המעמד. בדרך הביתה עצרתי במאפיית לחמים ופינקתי את עצמי בלחמניית שוקולד מופלאה ובלחם שיפון, ובשני סוגי גבינות מסריחות. אני נורא אוהבת גבינות מסריחות, ובדרך כלל קונה אותן רק בחנויות שאפשר להריח מרחוק, שזה החוק שלי גם בנוגע לחנויות שוקולד ומאפיות, אבל היו טעימות ליד הקופה, ולמרות שהמאפיה לא הצחינה מגבינה החלטתי לנסות אותן והן אכן מוצלחות. די עדינות אבל טעימות.

חגורה- לוצ'י, שמלה- חגית טסה, שרשרת-נעמה ברוש, נעליים-ארו

שמלה-וינטאג' ששיפצתי, ג'קט ממכירה ביתית, נעליים-ארו

המגהץ החדש והסגול שלי
השמלה שאני עובדת עליה
שרשרת הדובדבנים של נעמה ברוש






יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

הימים בהם אסור לי לעשות כלום

אחרי שבוע שבמהלכו אני, עומר ודוד חווינו שורה של וירוסים שבאו בזה אחר זה סוף סוף כולנו בריאים ועומר הלך לגן, אז ניגשתי מלאת מוטיבציה והתלהבות ליום של סידורים והשלמת פרויקטים. את הבוקר העברתי בתורים של ביטוח לאומי, שם אני צריכה לפתוח תיק כדי להיות זכאית לקורס שאני רוצה לעשות, מאחר ואני לא עובדת כבר הרבה זמן. הפקידה המנומנמת שלחה אותי לעמוד בתור להבטחת הכנסה, שם פקידה אדישה אחרת אמרה לי שאני בכלל צריכה תור אחר, של אבטלה בשביל זכאות לקורסים. בדלפק השלישי הסבירה לי הפקידה שאני רק צריכה לשלוח להם משהו בפקס, כך שלא הייתי צריכה להגיע בכלל. בדרך חזרה פניתי ברחוב הלא נכון כי עדכנתי סטטוסים בפייסבוק ולא ראיתי לאן אני הולכת. פיציתי את עצמי במאפין קפה, אגוזים ושוקולד וחזרתי הביתה.
בבית הפעלתי מכונת כביסה והמשכתי לעבוד על חצאית שהתחלתי אתמול. כשחשבתי שהיא כמעט גמורה שמתי לב לקפל שנתפס באוברלוק וכמובן נחתך. הנחתי את החצאית הפצועה בצד והתפניתי לתליית הכביסה. שני סריגים שהיו בכביסה הפכו לגושי לבד כבדים ומכווצים. זרקתי אותם ואכלתי עם דוד ארוחת צהריים מעולה שהוא בישל, פירה עדשים אדומות ותבשיל אורז מלא עם תרד. אני חושבת שלפי השתלשלות העניינים אם הייתי מנסה לבשל הייתי שורפת את המטבח. או לפחות חוטפת כוויה ומפחמת סיר. אחרי האוכל ניסיתי לשבת ולכתוב, ואז ראיתי שאני מאחרת לפסיכולוג שלי. החלפתי בגדים ויצאתי מהבית.
המשך היום היה רגוע יחסית. אחרי הטיפול פגשתי את עומר ודוד. דוד סיפר שעומר לא הצליח לישון וגם לא נתן לשאר הילדים בגן לישון, והגננת שלו רוצה לעשות איתנו שיחה. הלכנו לאכול דים סאם במקום חדש שקראתי עליו, והיה דווקא מאוד מוצלח. קוראים לו טי פארטי והוא נמצא ליד איכילוב וקיים רק עשרה ימים. בעל הבית פינק אותנו בעוד שתי כופתאות ובעוד מנת ירקות מוחמצים. משם הלכתי לסדנת הכתיבה שאני משתתפת בה. היה שיעור טוב ואפילו היה לי טרמפ הביתה, אבל במהלך השיעור ירד גשם על הכביסה. עכשיו אני בבית, מתרחקת מחפצים חדים וממקורות חום וחשמל. כנראה שפשוט יש ימים כאלה.
בוקר בביטוח לאומי



יום שישי, 19 באוקטובר 2012

קברט


את שרשרת הלוליינית של לילה מיי חמדתי כבר הרבה זמן. ראיתי אותה בשוק האקססוריז לפני שנה בערך וחשבתי שהיא מושלמת. יש לי חולשה לכל מה שקרקסי וקברטי. חוץ מקרקסים אמיתיים, שמשעממים אותי. השבוע הגעתי לסטודיו שלה במתחם נוגה ושאלתי על השרשרת. במקרה היא עוד הייתה שם, לא בתצוגה אלא בקופסה עם פריטים מקולקציות קודמות. היא הייתה אפילו יותר יפה ממה שזכרתי. את החצאית שאני לובשת בתמונות עיצבתי לפני שנתיים. עשיתי לה את הגיזרה, בחרתי את הבדים, תפרתי, והגשתי אותה בשיעור בו למדתי אז בערך בפורמט שהיא מצולמת בו עכשיו. הקומבינזיון וינטאג', נראה לי שמאובססיה אבל אני לא בטוחה, הפנינים מ-H&M, אייליינר מודגש, סומק בולט ואודם אדום. השיער שלי כרגע גם מתאים לתמה. הוא קצר עם חלקים ארוכים מסביב לפנים וחצי פוני קצוץ. דרמטי ושבור ונוגה כמו שאני אוהבת. השרשרת הזו מזכירה לי ציור שציירתי פעם, של שני לולייני טרפז שקשורים אחד לשני בסרט. הוא פחות מוצלח ממה שזכרתי. אולי אני צריכה לנסות לצייר אותו שוב מתישהו.









יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

פוסט ניינטיז



אני קצת סנטימנטלית לפעמים. מודה. ואם יש משהו שמעורר בי את התכונה הזו במיוחד אני חושבת שזו אופנה. בעיקר כזו שתקשרת אצלי למחאה, חופש, מוזיקה שאני אוהבת ונאיביות  של נעורים. לכן, כשהתחילו להציץ אלי זוגות של מגפי ד"ר מרטין מחלונות הראווה נפלתי שוב בקסמן הגס ולא יכולתי לסרב. את הסיבוב הקודם עשיתי על מרטינס יד שנייה שקניתי בפיל הלבן, חנות יד שניה ברחובות, ועלו פחות ממאה שקלים לדעתי. אני לא זוכרת מה עלה בגורלן. את הסיבוב הנוכחי אני עושה בזוג שנרכש בהנחת מועדון בשופרא. כמה בורגני מצידי.
ברור לי שיש פה נסיון פאטתי משהו לשחזר אלמנטים מסויימים בנעורי ושאני עושה גלוריפיקציה לאסתטיקה שכבר נטשתי. בימים הראשונים שילבתי אותן עם שמלות וינטאג' פירחוניות בלוק שהזכיר לי את ללניה מהסרט "מציאות נושכת". קלישאת ניינטיז שכמותי. הן עושות לי חשק לנער את האבק מהאלבומים של פרל ג'אם, נירוונה ואליס אין צ'יינס, לחזור להיות צמחונית, ללכת לחלק פליירים של שלום עכשיו, להבריז משיעורים כדי להתמזמז כשההורים בעבודה, (עדיין רלוונטי, רק הפוך. להבריז מעבודה כדי להתמזמז כשהילד בגן) לקרוא שוב את נו לוגו ואת דור ה-X של דאגלס קופלנד ולשבת בסלון מזל. טוב. די. אני צריכה לנתק אותן עכשיו מהתמונות האלה ולנסות לחשוב עליהן מחדש, בצורה רעננה יותר, בשילובים צפויים פחות. היום אני כבר לובשת אותן עם סקיני ג'ינס. התבגרתי. וזה לא שגיל ההתבגרות באמת היה מוצלח כל כך.
קראתי ציטוטים של כל מיני אושיות אופנה שלבשו אותן בעבר, ועכשיו אומרים שאין סיכוי שיצאו איתן מהבית. הם נהנים מהערך הנוסטלגי שלהן אבל מסרבים לגרור אותו איתם. אולי זה באמת עצוב, אבל אני לא מרגישה שאני מנסה לשחזר את הנעורים שלי. בניינטיז בכלל הייתי נוסטלגית לסיקסטיז.  היה לי אז אומץ לייצר שילובים של ג'ינס וקומבינזיונים, מחוכים שחורים מעל חולצות היפיות מתנפנפות, ושכבות של קטיפה, תחרה ודנים. חלק מהשילובים היו מזעזעים, או לפחות ממש לא מחמיאים, אבל אני חושבת שהייתי מתלבשת יצירתית גם אם ביזארית משהו, ואמיצה בהרבה מהיום. אני יודעת להעריך את הניינטיז רק ממרחק של זמן, אז הרגשתי שאני מנסה לרפרר לתקופות אחרות, אבל אני חושבת שזה בעצם היה די גראנג'.
מציאות נושכת. סרט הניינטיז האולטימטיבי
נסיון לשחזר את הלוק. כבר לא עובד. חצאית מפה, טופ קטיפה של מיו מיו ממכירה ביתית, שרשרת של גו נייטיב, שכבר לא קיימים לדעתי, דוק מרטינס.



יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

קניה לפינוק, קניה לעבודה

רכישה מיותרת אבל ממש מהנה שעשינו לאחרונה היא מכונת הקרטיבים של זוקו. גלידה זה דבר נפלא, אבל עם ילד שרגיש לחלב אנחנו קצת מוגבלים. עומר לא כל כך מתלהב מרוב סוגי הסורבה, ואני מרגישה קצת אשמה לבלוס לידו גלידת שמנת ולתת לו לכרסם גביע ריק.  מאז שקנינו את המכונה הזו ניסינו כל מיני שילובים, עם חמאת בוטנים, חמאות אגוזים, שוקולד, תחליפי חלב, פירות, סילאן, דבש ומי סוכר. רובם יצאו מאוד מוצלחים, והמתכונים שלנו הולכים ומשתכללים. 
יש גם הרבה מתכונים באתר של המכונה, אבל רובם חלביים. אז אנחנו ממציאים ומאלתרים. בינתיים יצאו מדהים המלון, בננה+מלון,הבננה+חמאת בוטנים+שוקולד, וחמאת אגוזי לוז+שוקולד שיצא מין ארטיק נוטלה טבעוני. עוד בתכנון טחינה+סילאן, בננה+תמר, תותים, שוקולד+תפוז+חמאת שקדים. 
מצאתי דרך פורום תפירה בתפוז מישהי שמוכרת בובת דיגום (תודה עדנה). היום נסעתי לקנות אותה, ואני כבר מתרגשת להתחיל לעבוד עליה. בתמונה היא לובשת שמלת וינטאג' שאני שוקלת אם להפוך לסט של חצאית וטופ, או להשאיר שמלה ופשוט לשנות לה את הגיזרה. או בכלל טופ ומכנסיים קצרים. נראה. אני אשתדל ללוות פרוייקטים בצילומים. 















יום שישי, 5 באוקטובר 2012

Cleans up good

היום נטשתי את המראה המדובלל לטובת שיער מוחלק במלקחיים, עדשות יומיות, אודם דובדבני ואיפור עשוי יחסית לעצמי. עוד מעט גיסתי היקרה מתחתנת, וזו אמנם חתונת צהריים, אבל התחשק לי ללבוש את השמלה הזו, שנקנתה בסטלה וינטאג' לפני שלוש וחצי שנים בערך ועוד לא מצאתי את האירוע הנכון ללבוש אותה. היא מזכירה לי בלרינות ומחליקות על קרח. השרשרת מרופינה והמסרקה מאביגיל אדם שיש לה דוכן של תכשיטי שיער פייתיים בדיזינגוף פינת פרישמן. הנעליים מהפוסט הזה. אני חושבת שיצא מאוד ארט דקו ביחד.
אני אוהבת את המראה החיוור עם האודם הכהה. ניסיתי לאחרונה להניח ברונזר בפעם הראשונה בחיי וזה פשוט לא עובד בשבילי. קצת כמו שיער בהיר, יש דברים שיפים רק על אחרות.
נראה לי שאני נראית נחמד כשאני עובדת על זה קצת, עם העדשות, ההחלקה והאיפור, ואני יודעת שיש מי שעושות את זה בכל יום. היו תקופות בהן ניסיתי לתחזק לוק מושקע ומתוקתק, אבל זה לא בשבילי. הקומיקאית שרה סילברמן אמרה שהיא אוהבת את התגובות המתפעלות של אנשים כשהיא טורחת להסיר שיערות מהזרועות, ושבגלל זה היא לא עושה את זה כל הזמן, כדי שישאר מיוחד. נראה לי שגם אני כזאת.





יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

נעלי גובלן




בחורף שעבר התאהבתי בנעלי גובלן. הן נמכרו בסטורי ועלו יותר משמונה מאות שקלים, שזה קצת הרבה בשבילי, ודוד צחק עלי שהן נראות כמו ספה של סבתות. במהלך שיטוטי בבלוגים של Refashion נתקלתי בפוסט הזה של בלוגרית סופר מגניבה שיש לה חנות וירטואלית יפה ומיוחדת של וינטאג' ווינטאג' משופץ שנקראת Tunnel Vision. אחד הדברים שמיוחדים בה לטעמי היא האסטטיקה הקשוחה והמחוספסת שבדרך כלל פחות קשורה אסוציאטיבית לוינטאג'. והיא גם טבעונית ופעילה לזכויות בע"ח, שזה נהדר. בהשראת הפוסט החלטתי לנסות ליצור בעצמי נעלי גובלן. 
הבסיס הוא זוג של קרוקס מלפני שנתיים בערך עם מין ציפוי קטיפה שהתחיל להתקלף. את הגיזרה הוצאתי על בד גולמי כמו בדיגום חופשי, ובשביל להדביק השתמשתי בדבק בדים גוטרמן. עם בד דק יותר הן היו יוצאות עדינות יותר. הבד העבה עשה אותן קצת צ'אנקיות, אבל אני מרוצה מהתוצאה. אני מקווה שהן יחזיקו מעמד. לא היה צורך בתפירה, אבל הייתי כל כך מרוצה מזה שהצלחתי סוף סוף להשחיל את האוברלוק שעשיתי להן סתם בשביל הכיף. עצוב. אני יודעת.



















יום שני, 1 באוקטובר 2012

תלתלים וטלטלות

השיער שלי כרגע בנקודה הזו שבה צריך להחליט אם אני רוצה לסבול אותו קצת חסר צורה במטרה להאריך אותו או ללכת להסתפר, מה שיתן לי תחושה של התחדשות וריענון אבל יגדיל את המרחק ביני לבין שיער ארוך, שמדי פעם נדמה לי שאני רוצה. אני מבקשת מכם כקוראים קצת שיתוף פעולה. נברתי בתמונות מכל מיני תקופות שיער, לצערי לא מצאתי על המחשב הזה תמונות שלו מוחלק או ארוך ממש, אבל לא נראה לי שאחד מהם זו אופציה לזמן הקרוב. 

בחטיבה השיער שלי הגיע עד המותניים. בתיכון הוא לאט לאט התקצר לאורך כתפיים ואז הפך לקארה מגוהץ. שלוש פעמים צבעתי לבלונד, בשלושתן יצא כתום זרחני ולא מחמיא שכיסיתי בחום בחזרה באותו יום. היו לו תקופות אדמדמות ותקופות שחורות,  וגוונים וורודים ליום אחד. הוא היה ממש קצר וממש ארוך,הוא שתה המון קרמים, מוסים וג'לים של חברות מקצועיות ועממיות, ניסיתי את שיטת הגמילה של תומר רשף, את התספורת אהבתי, את המחסור בחומרי עיצוב פחות. אני מחליפה ספרים כל הזמן ולפעמים גוזרת אותו בעצמי. אני חושבת שלרוב המתולתלות יש מאבקים ויחס אמביוולנטי לשיער שלהן. אני מרגישה ששלי בעייתי במיוחד אבל מניחה שהרוב מרגישות ככה.

המסקנות שלי מהניסויים האלה הן שאני די אוהבת אותו בסך הכל, למרות שהייתי מעדיפה שיער נוח יותר. אני אוהבת אותו במראה אדג'י יחסית, עם פוני מתולתל ארוך או בובתי קצר ואסימטרי, מדורג מאוד ובצבע הטבעי שלו. אני אוהבת לשזור בו תכשיטי שיער, סיכות, קשתות, מסרקות ופרחים. חשבתי לנסות אנדרקאט אבל פתאום זה נהיה משהו שכולן עושות אז ויתרתי לבינתיים. אני חושבת שאני אנסה להאריך אותו, אבל יש סיכוי שאשבר בדרך. יש ימים שבהן אני שונאת אותו ורק רוצה שיהיה לי שיער חלק ובהיר, כמו הבנות האלה שתמיד נראות נקיות ומלוטשות ומוכנות לצילום, גם באמצע פסטיבל ארוך בטבע. קראתי הרבה על החלקות ובסוף החלטתי שאני מעדיפה לנסות להתיידד עם מה שיש לי קודם.

מה אתם אומרים? ארוך? קצר? טיפים להתמודדות עם תלתלים?
הכי ארוך שהיה לי בשנים האחרונות

שיער באורך ביניים, חצי אסוף

רולים. לא באמת הצלחתי לעשות איתם משהו, אבל אני אוהבת את התמונה.

הגר בן אשר היפה. יש לה את תספורת התלתלים האולטימטיבית בעיני